<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ה</h1>
<h2>דף ל.</h2>
וכשבאו לדין צריכין לטעון דבריהם מעומד שנאמר ועמדו שני האנשים ואם רצו הדיינים יושיבו שניהם אבל אין להושיב זה יותר מזה, ירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ט) הדיינים צריכים לשנות טענותיהם בשעת הפסק שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת בני החי ובנך המת, כך כתוב ברב אלפס (פרק זה בורר סי' רס"ה). ובשעת גמר דין צריכין שיהיו הבעלי(ם) דינין בעמידה והדיינים בישיבה, וגמר דין צריך להיות ביום ואם גמרו בלילה דיניהם דין, וצריכים העדים להיות בעמידה שנאמר ועמדו ואם הוא תלמיד חכם מותר להעיד בישיבה משום כבוד תורה ושני דיינים ששונאין זה את זה אין לישבן בדין. ירושלמי (שם ה"י), מניין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים הגע עצמך נהרגים [על] פיהם ולא נהגו לפוסלן, מניין שלא יהיו קרובים זה לזה הגע עצמך לא נמצא נהרג על פיהם, מניין שלא יהיו קרובים דיינים זה לזה אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי דיינים מה עדים אינם קרובים זה לזה אף דיינים אינם קרובים, והלכתא בין הדיינים קרובים בין הלוה בין המלוה ובין קרובים לעדים והעדים זה לזה פסולין וכן הדיינים, עכ"ה והוא לשון עץ חיים.
